<h1>לאוין לדעת הרמב"ן ששכח הרמב"ם בספר המצות</h1>
<h2>דף לג:</h2>
המצוה השלישית שנמנענו שלא לשנות סדר הנחת הכלים במקדש כשולחן והמנורה והמזבחות והוא אמרו ית' (משפטי' כ"ג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ובא הפירוש המקובל שהיא אזהרה למה שצוה בענין סדור המקדש. אמרו במכילתא ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר ושמת את השלחן אם שינה עובר בלא תעשה לכך נאמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ר' מאיר אומר לעשות דברי תורה עליך חובה. ובגמר שבת (י"ח.) דורשין אותו בית שמאי לשביתת כלים ובית הלל לית להו. והלכה היא כתנא קמא דמכילתא.
<h2>דף עא:</h2>
וזה אשר ראינו לכתוב בענין חשבון המצות אשר נתעוררו בו בעל ההלכות והרב וזולתם מגאוני הדורות וכתבנו במחלוקותיהן כפי הנראה אלינו במיעוט הפנאי ורוב הטרדות ובצוק העתים. ובאמת שחשבון המצות הוא דבר אשר אני חושד בו את כולנו ומניח ביאור אמתתו במחשבתי למי שהניחו לו כל הספקות. נאמר בו אנחנו החסרים מה שאמרו השלמים בכל חכמה (מנחות מ"ה.) אליהו עתיד לפרש פרשה זו. ואף גם זאת אם יאריך השם ימינו וינעים שני זקוננו וירווח צוקת זמננו נוסיף עוד ביאור מאשר חסמנו פינו מהתחיל בביאורו. ואתה אם תבין כל מה שכתבנו בדיני מצות עשה תראה שסלקנו מחשבונו של הרב מצות ה' ז' פ"ה. ומן צ"ה עד ק"ח י"ד דיני הטומאות (כמ"ש בע' צ"ו). ומצות קמ"ב קמ"ט ק"נ קנ"א קנ"ב [קצ"ח] (כמ"ש שרש ו'), רכ"ז רכ"ח רכ"ט (כמ"ש ש' י"ד עמ' קצ"ח:). כולם עשרים ושש. ויבואו במקומן שש עשרה מצות שכתבנו ששכחן הרב. ושער נזיר (עי' לעיל ל"ת ו'). ועשיית ארון וכפורת (כמ"ש בע' ל"ג). ונדרי גבוה ונדרי ביטוי הן שתים (כמ"ש בע' צ"ד). וקידוש החודש ועיבור שנה נעשה אותם שתים כדעת בעל ההלכות (אות ע"ד—ה' הביאו בע' קנ"ג ושרש א' עמ' מ"ו—ח') וכן מפיל שן עבדו מצוה בפני עצמה (כמ"ש בע' רל"ה).
ושני תמידין וקטרת בקר וערב וקרית שמע נמנים שתים שתים שהן מצות אינן מעכבות זו את זו וזמנה שלזו לא זמנה שלזו (כמ"ש סוף שרש י"א). ומצות הבכור שיכירנו ויתן לו פי שנים כדברי בעל ההלכות (הנז"ל סוף מ' י"ב). והנה הם חמש ועשרים. ויש לי ענין מצוה מסתפק עלי והוא שייראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים ותומים ועל פיהם יתנהג בעניינם והוא אמרו ית' (פנחס כ"ז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה. יצוה ביהושע שהוא המושל הראשון אשר הוא פקיד על העדה שישאל בעניינם באורים ותומים ועל פי משפטם יוציאם ויביאם וכן בכל השופטים והמלכים לדורות. וכן אמרו בגמר ברכות (ג':) ובסנהדרין (י"ו.) כשהיה דוד המלך מצוה לכו ופשטו ידיכם בגדוד ששואלין באורים ותומים. ומזה אמרו (יומא ע"א:00, ע"ג:00, כלי המקדש פ"י הי"ב) אין נשאלין אלא למלך או לבית דין ולמי שהציבור תלוי בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה מלך וכל בני ישראל זה משוח מלחמה ומי שצורך הצבור תלוי בו וכל העדה אלו בית דין. ומן הלשון הזה נראה שהיא צואה דורית. ובשני שלשבועות (י"ו.) אמרו שתי בצעין היו בהר המשחה עליונה לא קדשה קדושה גמורה אלא עולי גולה קדשוה שלא במלך ושלא באורים ותומים ולא היו אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני. והנה הרב בעצמו כתב בהקדמתו למצות [ר"ב:—ד'.] כלשון הזה וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י. וזו היא באמת מצוה לא עצה בלבד והיא לדורות. ובראשון שלסנהדרין (י"ד.) כשהיו חוקרים על מאמרם שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין שלשבעים ואחד אמרו וכל העדה אלו סנהדרין ודילמא לסנהדרין הוא דקאמר רחמנא דלישאלו באורים ותומים ונשאר כן. ואם כן הדבר הרי לנו עשרים ושש מצות עשה להשלים מניננו. ואם אינו כן נביא במקום זאת מצות עשה דשתויי יין שאסורין בהוראה בלאו הבא מכלל עשה כאשר חשבנו במצות שבעים ושלש (עמ' ש"כ.) להשלים הסכום. ואולי יהיה זה חשבון רמ"ח מצות עשה ובו נתפוש עד יבוא ויורה צדק לנו.
